אני כל כך טוב בראש של עצמי ובגלל זה אני עלוב.
כי תמיד חשבתי שאני שווה משהו וזה התבטא רק בשתיקה והתרחקות.
כי בתכלס אני לא רואה כלום מהעולם האמיתי.
כי ביליתי לבד בילדות. כי היו לי מליון טראומות. כי תמיד חייתי בסוג של פחד.
כנראה שזה הפך פשוט לסגנון חיים והפחד השתלב באדם שגדל והוסיף לעצמו תכונות שהסיחו את הדעת.
אבל בתכלס הוא תמיד שם.
כי זה לא הוגן, כי החיים לא הוגנים. כי כך לא מגדלים ילדים.
כי כל טיפש צריך לדעת את זה.
איך אפשר להתעלם מדברים שכל כך ברורים.
פשוט להגיד כמה מילים טובות, לשכנע וזהו היא ביידים שלך.
כי הייתי בטוח שהלימודים זה הכל בחיים ואני אסיים תואר ושזה כל מה שצריך לעשות.
כי נשארתי לבד בעולם של עצמי ואני לא מעניין אף אחד עכשיו.
כי כשאתה נשאר לבד, רק אתה ומה שאתה מרגיש אז אתה מבין שאתה לבד.
כי אף אחד לא יבוא להציל אותי.
כי זה לא משנה ויש מליון אנשים. אנשים שווים בדיוק כמו תרנגולות.
כי השתגעתי בלי לשים לב בכלל.
כי העולם הזה יקח ממך תמיד כי זו הדרך שלו.
כי אני שוכח כמה אני עלוב כשאני מסיח את דעתי.
כי העולם הזה לא בשבילי בכלל ורק חשבתי שאני מבין משהו.
כי עדיף שהייתי עושה משהו אחר במקום מה שעשיתי.
כי אני רוצה למות אבל אין דרך חלקה לשם.
כי הבנתי שהעולם הזה פולט ממנו החוצה את הזבל שלו ואין חשיבות לאף אחד.
כי אני שוקע במצב מסויים שוב ושוב ואני לא יכול לזוז.
כי הספונטניות נעלמה וכל מה שאני רואה זה אכזבה.
כי אנשים בגדו בי למרות שידעתי שהם בוגדים והם עוד נשארו שם להסביר לי את זה באופן ברור.
כי אני מגוחך אבל עדיין ממשיך להתקיים.
כי כשאתה חושב שהדברים גרועים, תמיד יכול להיות גרוע יותר.
כי נמאס לי ואני לא יכול לעשות שום דבר.
;){kind=link}